רש"ש על בבא קמא מ״ו

1 רש"י ד"ה א"נ אשמעי' חכמים דהואיל כו'. כ"ה בנ"י וכצ"ל:

2 תד"ה דאפי' ועוד י"ל דלמ"ד פ"נ קנסא כו'. עי' מהרש"א ובתור"ע לעיל פ"ג מי"א הקשה עליו מהא דלעיל מא ב דפריך ע"פ בעלים מודה בקנס הוא ואם איתא משכחת לה בכה"ג ול"נ דבכה"ג גם השור היה בסקילה לא מיבעיא לדעת רש"י דהא דאינו נסקל ע"פ הבעלים הוא משום דמודה בקנס הוא הא אין זה נקרא מודה אלא אפי' לדעת התוס' דהוא משום דאדם קרוב אצל ממונו זה אינו נקרא ע"פ קרובו כמו שא"נ עפ"ע וכן א"נ ע"פ עד אחד דאהני סהדי סמכינן כמ"ש המהרש"א והודאתו או העדאת ע"א אינו אלא גילוי מלתא ע"ד שאמרו בהחולץ לט ב עי' בריב"ש סי' קפב וכן מה שהקשה עוד מהא דבעבד לא משכח ליה קנס עפ"ע לעיל מג ב הא מ"ל בכה"ג גם זה ל"ק כיון דזה לא נקרא עפ"ע:

3 בא"ד דהא בספ"ק דכתובות בעי למימר כו' דשמואל היא ולפי כו' תקשה דשמואל אדשמואל. בפ' השואל ובכתובות שם דחו קושיא זאת דא"ל דסבר כהא"נ כו' דהכא:

4 גמרא זיל בתר רובא ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני. לכאורה תמוה כיון דהאי גברא זבין להא ולהא איך שייך למשדייה בתר רובא והרא"ש הרגיש בזה וישובו דחוק ולעד"נ דפי' דזבין להא ולהא היינו שהוא סוחר וקונה למכור להנצרכים לרדיא או לנכסתא ולכן כיון דרובא דאינשי זבני לרדיא אמרי' דמסתמא קנה לדבר שיוכל למכור לרובא דאינשי או י"ל דמיירי הכא שאין מכירין זא"ז ולכן אמר רב דהמוכר כיון שאינו מכיר אותו ה"ל לחשבו שהוא מן רובא וה"ל להודיעו דנגחן הוא אבל הרשב"ם בב"ב פירש דזבין להא ולהא שהוא טבח ועובד אדמה וגם פירש שמכירין זא"ז רק הא דרובא לרדיא זבין פי' דרוב שורים קונים לרדיא דשם ליתא תיבת דאינשי. וכן ברי"ף ורא"ש שם ליתא: